את עולם הפליטות אני לא מכירה על בשרי. אני נולדתי בצד הנכון של המפות עם פרצוף אשכנזי שלא משנה באיזה מצב נראיתי תמיד חייכו אליי כשבאתי לכלא באר-שבע וכשגרתי במקסיקו גם בימים שהייתי חולה ממוטטת התייחסו אליי כאל כוכבת קולנוע.
בניו-יורק אני נבלעת בקהל אבל מבפנים אני מזדהה עם קהילת המקסיקנים שמתפעלת את העיר הזו. למרות הפאדיחות שזה עושה להורים שלי אני תמיד אקשקש בספרדית-מקסיקנית עם מוזגי המים במסעדות. על התיק יש לי דגל קטן של מקסיקו ולפני כמה ימים ברכבת עמוסה, ממש עמוסה אישה אחת העירה לי- איזה אומץ. תיארתי לעצמי שהיא התכוונה לשפּעת שהוסיפה לשם הרע שיש למקסיקו, השכנה המושמצת, פח הזבל של ארה"ב שמשתמשת בה לזנות, לעבודה זולה ולהעברת סמים. וכן, גם לדלק ועוד מחצבים.
חייכתי ואמרתי לה שמישהו צריך לתמוך בהם כמו ביקור של אדם חולה והיא חייכה בסוג של הסכמה וקיוותה שלא אנשום לכיוונה.
הנה הזמנה לדבר ראוי שיתקיים מחר, היום אצלכם, למי שיכול להספיק. גם אם היו עושים יום כזה בניו-יורק הוא בטח היה מתבטל בגלל הגשם והקור שמבקרים פה בימים האחרונים. בעצם כל יום בניו-יורק זו מסיבה של פליטים.
ובאותו הקשר- מהגרים ברחובות ניו-יורק אז המלצה לסרט מצויין שראיתי פה בשנה שעברה. הוא נקרא האורח
והנה עצומה נגד החוק למניעת סיוע מפליטי דרפור.
תגובות
שמאפשר את חוק האימה הזה.
האורח סרט מצוין. אני מצטרפת להמלצה.