"למצוא מתוכו את האור" חליפת מכתבים מרגשת שיצאה כספר בהוצאת כרמל

תמיד אהבתי ספרי מכתבים.

עוד ממכתבים לצופיה, דרך גרוסמן ועוד.

כשקיבלתי מלגה בספריה הלאומית התחלתי בשאיפה לכתוב רומן מכתבים שכזה והבנתי כמה זה מורכב. כן, יכול להיות שנמשכתי לכתיבה הזו כי היה נדמה לי כי זה קל. אך משהסתבר לי שמוחי (הייתי קצת אחרי לידה) אינו כשיר במיוחד לכתיבה, ובוודאי לא לכתיבת רומן מכתבים זנחתי את הרעיון.

ואתמול הגיע אליי הספר המיוחד והמרגש שגם הגודל שלו, המראה שלו, וגם ההתכוונות שלו כל-כך מדויקים, וכמו שאומרת הקלישאה, לחובבי הז'אנר (ולא רק כמובן)- כולם מתאימים ככפפה ליד. הנה הספר בהוצאת כרמל

לקרוא חליפת מכתבים במיוחד היום כשכמעט איש אינו כותב מכתבים זו חוויה מעניינת מאוד.

הרשימה הזו היא לא ביקורת מסודרת אלא המלצה חמה חמה וגם כמה מחשבות שעלו לי בקריאה.

  1. מוזר לקרוא חליפת מכתבים כשאתה מכיר צד אחד. אני "מהצד" של המורה אילן לוטנברג, מורה יקר ואהוב מעמותת תובנה, ששנים רבות מלמד אותי המון. את ליאורה אליאס בר-לבב שאיתה הוא מתכתב לא זכיתי להכיר (למרות שבהערת אגב באחד ממכתביה, אני מבינה שכנראה נכחנו פעם במפגש משותף של יום פתוח של תובנה ביפו בשנת 2005) אבל משהו בד.נ.א שלנו מרגיש מוכר ומאותו הכפר. (במובן היהודי, האמהי, השיפוטי). הדיבור על כך שכולנו לא כל-כך נפרדים כפי שנדמה לנו הוא נושא בספר, ומעניין שזו גם הייתה חוויה בקריאה.
  2. ליאורה נפטרה בשנת 2006. העובדה שהיא מתה ברורה לקורא מעטיפת הספר, מההקדמה וגם כי היא הצצתי לסוף וראיתי בדיוק מתי. ולמרות זאת מדהים לראות תוך כדי קריאה איך מתעוררת הציפייה שיהיה סוף טוב. איך המיינד מצפה למכתב נוסף ממנה, המיינד דוחה את הקץ ורוצה שלא ייגמר לעולם. וזו כמובן גם תימה שעולה בספר, במובן של ההאחזות הגדולה שלנו במוח, על כל המשתמע מכך ובחיים עצמם.
  3. קראתי את הספר בסוף שבוע הזה בו התלבטנו אם לנסוע לפעילות של דהרמה מעורבת חברתית בביקור בכפר האהוב דיר איסטיה בו לא היינו הרבה זמן לבין השתתפות ביומולדת של ילד מהגן של הבת שלי. הדילמה בין החיים הקטנים, בין העשייה או הרעיונות הגדולים, כמה 'לא נעים' עולה מול כל מיני אנשים, כמה כל זה תופס אחיזה בראשנו ובהתנהגותינו וכמה רק חמלה וקבלת המצב האנושי המבולבל שלנו הכרחיים ובאמת יכולים לעזור. אין תשובות נכונות.
  4. קשרים אנושיים. באמת זו חידה, איך הם נרקמים, כמו גם יצירות ספרותיות. כמה אלו ואלו יכולים להיות מזור אמיתי לנפש, וכמה כיף שזו אפשרות כל-כך מיידית. מחזק את דברי הבודהה שהאדם יכול להציל את עצמו, ביצירת עצמו וחיבור לאנושיות שלו- שכוללת כמובן אנשים אחרים.
  5. לא מספיק שהחלטנו לא לנסוע לכפר, אחר-כך נתקלנו בקשיי הבת שלי לתת מתנה לחבר היומולדת. היא לא רצתה שניתן והייתה מוכנה לבכות שעה ארוכה. החלטנו לעמוד איתנים ולומר לה שלא הולכים ליומולדת בלי מתנה. זה מצחיק כי אנחנו בעצמנו הרבה פעמים הולכים לאירועים ללא מתנות, אפילו כ"שצריך". היה בוקר סוער ומענין, מלא חמלה ונוכחות אבל כמובן ששמתי לב שבראשי עוברת המחשבה- מתי אחזור לקריאת הספר, שם חלק מכאבי הפרידה של ליאורה הם מבתה בת החמש. בדיוק בגיל הבת שלי.
  6. אין לי מושג איך הספר יקרא בעיניים של 'זר'. לא שיש דבר כזה, אבל זו אותה תהייה שיש לי אל מול ספר היומנים החדש של מורתי האהובה יעל שמחה פזואלו. הדהרמה (מה שלימד הבודהה) היא מצד אחד כל-כך אוניברסלית, עמוקה, בלתי תלויה, מצד שני, מקוטלגת בראש כדבר אחד. אותו הדבר אפשר לומר בעצם גם לגבי מחלת הסרטן, המעוררת רתיעה כל-כך עצומה וגם היא באיזה אופן כוכבת שני הספרים הנ"ל.
  7. הספר הזה יקר ערך בעיני ומצאתי אותו כדבר הכי נכון לשבת זו. תודה אילן וכל הנוגעים בדבר שהוציאו אותו לאור!
  8. מצרפת תמונות הקשורות לכתיבה ולחיים…. צולמו בלאוס ובתאילנד
  9. IMG_20180113_161651485IMG_20180201_172455600_HDRIMG_20180808_171236079
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: